שפע המאמרים, הנאומים והדרשות והמכתבים-לעתונות של נציגים דתיים, מפלגתיים ורבניים, על המשמעות הדתית והלאומית של שיחרור הכותל המערבי, על ההתעוררות הדתית והאחדות הלאומית שהתבטאו ב"עליה לרגל" של המונים לכותל בחג-השבועות שחל עשרה ימים לאחר יום השיחרור, וכו' וכו' – כל זה מחייב תגובה ברורה.

מאז העמיד המלך הרשע מנשה בן חזקיהו פסלים וצלמים בבית-המקדש והעביר את בנו באש בעמק שבמורד הר-הבית, ומיום שהועמד "שקוץ משומם" במקדש ע"י המלך הסורי-יווני אנטיוכוס אפיפנס ומשרתיו היהודים המתיוונים, מאז ועד היום הזה לא היה חילול-השם כאותה עליה לרגל לכותל המערבי של 200,000 יהודים ב-20,000 כלי-רכב ביום חג-השבועות הזה, וכן כעובדה שנקבעו ע"י משטרת ישראל מגרשי-חניה מיוחדים במורד הר-הבית למכוניות מבקרי הכותל המערבי בשבתות, ולא היה בזיון לתורה וליהדות כתופעה של אלפי יהודים ויהודיות היורדים עתה מדי שבת בשבתו לעיר העתיקה לקניית "מציאות" בבזאר הערבי.

אשר לליכוד הלאומי בצלו של הכותל – הנה הצעתי : תתוקן הרחבה שלפני הכותל כדיסקוטק הגדול ביותר במדינת ישראל, וייקרא שמו "דיסקוטק השכינה". דבר זה ישביע את רצונם של כל החוגים והפלגים בעם : של החילוניים – בשל היותו דיסקוטק, של הדתיים – בשל שם השכינה הנקרא עליו. דבר זה ישמש סמל נעלה לאחדות העם המיוצגת ע"י הקואליציות שמן המפד"ל עד מפ"ם בממשלת ישראל ומן מפא"י עד אגודת-ישראל בעיריית ירושלים – סמל למשטר האתיאיסטי-קלריקאלי של המדינה החילונית הידועה בציבור כדתית.